בס"ד
פרשת דברים – והנכם היום ככוכבי השמים
מטרתו של חומש דברים
על מטרתו של הספר החמישי בתורה – חומש דברים – משנה תורה ישנו דיון רחב.
ספר דברים נחשב כספר בפני עצמו למרות הקשר הברור שלו לספרים שקדמו לו, וכלשון רבינו בחיי
כי הספר החמישי הזה, אף על פי שהוא מיוחד עם הארבעה ראשונים והכל קשר אחד ובנין אחד, הנה הוא ענין בפני עצמו
הרמב"ן בפתיחתו לספר דברים כותב כך -
הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות התורה הצריכות לישראל וכו'
כפי שממשיך שם הרמב"ן הרבה מצוות נאמרו כבר בחומשים הקודמים ונשנו בחומש דברים, אך ישנן מצוות 'מחודשות', שלא נאמרו קודם לכן, ספר דברים מלא באזהרות על כיבוש הארץ, על נקיונה מעבודה זרה, ואזהרות על שמירת המצוות בארץ הקודש,
כך שניתן להסיק כפי שכותב הרמב"ן ועוד שחומש זה מכוון להוראות ספציפיות לדור שמסיים כעת את תקופת המדבר, לקראת הכניסה לארץ, כאשר השינוי הזה דורש הוראות מפורטות ומיוחדות.
מלך ישראל נצטווה "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים ".
דעת הרמב"ם בהלכות מלכים על פי תלמוד בבלי, משמעות 'משנה תורה' כאן הכוונה לספר תורה שני, כלומר ספר תורה מלא, ונקרא משנה משום שמלך צריך לכתוב שני ספרים.
אך בתלמוד ירושלמי (סנהדרין ב ו) סבורים שהמלך צריך לכתוב רק את 'משנה תורה' – כלומר ספר דברים בלבד.
בילקוט שמעוני (יהושע ד) כתוב כך
לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, אמר רבי שמעון בן יוחאי ספר משנה תורה הוא סגנו, בשעה שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא, מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, א"ל חזק יהושע, אמץ יהושע, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך.
יהושע מקבל ציווי מיוחד על ספר 'משנה תורה' שלא ימוש מפיו. יש מפרשים הסבורים שמדרש זה מבוסס על דעת ה'ירושלמי' הנ"ל שמלך צריך לכתוב לו את ספר דברים בלבד, ויהושע היה במעמד של מלך. אך נראה יותר שיש כאן אזהרה ייחודית ליהושע מעבר לחובת כתיבת ספר תורה במלך ישראל.
כאמור 'משנה תורה' נועד להכין את ישראל לקראת הכניסה לארץ, ולכן דווקא יהושע המנהיג שעושה זאת, שמביא את העם לארץ מצטווה באופן מיוחד שספר 'משנה תורה' יהיה שגור על לשונו.
כנראה שלכן 'מצוות הקהל' שקוראים בפני העם אחת לשבע שנים את ספר התורה, לדעת הרמב"ם (עשין טז) ועוד מתמקדת ב'משנה תורה' בדווקא. כנראה שהמסרים שניתן ללמוד מחומש 'משנה תורה' יש להם לקח חשוב להיאחזות ולקיום ההתיישבות של עם ישראל בארצו.
במספר מקומות בש"ס מופיעה בגמ' דעה (דעת ר' יהודה) שלא ניתן לדרוש 'סמוכים' בכל התורה כולה, כלומר לדעתו (ורק לדעתו) הסמיכות של הפרשיות לא בהכרח מלמדות דבר, אך במשנה תורה גם לשיטתו יש משמעות לסמיכות הפרשיות. מדוע התייחד ספר דברים לשיטת ר' יהודה שדורשים בו 'סמוכים'. כותב על כך הראב"ן (שו"ת לד)
דאפילו מאן דלא דריש סמוכין בכל התורה, במשנה תורה דריש, ברכות (כ"א ב). וטעמא, משום דכל התורה מפי הגבורה נאמרה, ואין מוקדם ומאוחר, אבל משה שסידר משנה תורה פרשה אחרי פרשה לא סידר אלא להדרש
משה מראש בנה את ספר דברים כספר שכולו על כל פרשיותיו מרכיבים ביחד את התמונה השלימה, ולכן יש בהחלט משמעות לסדר הפרשיות כפי שנכתבו בחומש זה.
לסיום הקדמה זו יש לציין לאחד מגדולי הראשונים 'הרוקח' (במדבר כא יד) על הביטוי שכתוב שם "על כל יאמר בספר מלחמות ה'" - הרוקח סבור שספר מלחמות ה' הוא ספר דברים. בספר מתוארות מלחמות רבות שעברו על ישראל, אבל יותר מכך הוא גם מכין את העם לקראת מלחמות ה' – מלחמות המצווה והחובה שבכיבוש הארץ.
במבט זו הרואה את כל ספר 'משנה תורה' כהכנה אישית ורוחנית לקראת כיבוש הארץ היישוב בה בניית המקדש ועוד, נעמוד על נושא אחד מתוך הפרשה, שקשור לתקופת 'בין המצרים' שבה עוסקים יותר בדרישת ציון וירושלים.
והנכם היום ככוכבי השמים לרוב
בתחילת הפרשה משה פותח בברכה לישראל
ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב:
ה' אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם:
הביטוי על מספרם של ישראל ככוכבי השמים כבר מוכר לנו ממקומות נוספים, וכמובן אחד הבולטים ביותר בפרשת לך לך
ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך
פשטותן של דברים שהשוואת ישראל לכוכבים קשורה למספרם הרב של הכוכבים, ולכן הברכה שגם ישראל יתרבו ככוכבי השמים.
את מספרם המדויק של הכוכבים לא נוכל לדעת, הזוהר כבר כותב על כך (פרשת תרומה) שכשם שאברהם לא יכל לספור את הכוכבים כך כל אנשי העולם לא יוכלו לעשות זאת.
ההערכה המקובלת היום בעולם המדע על בסיס מספר הגלקסיות המשוער, ועל בסיס ממוצע מספר הכוכבים לגלקסיה המשוער ב'יקום הנראה', מגיע למספר של 10 בחזקת 23. לשם השוואה להערכת המדע מספר הטיפות שיש בים התיכון כולו (לפי גודל הטיפה שמקובל בעולם הרפואה 0.05 מ"ל) הוא קרוב גם לסכום הזה 10 בחזקת 23. (בגמ' במסכת ברכות לב ב ישנו מניין של מספר הכוכבים שבפשטות מגיע ל 10 בחזקת 18, כאמור לא בהכרח יש סתירה בין הדברים כי מדובר כאן על ה'יקום המחושב' כלומר המספר המדעי הוא הערכה. אך בנוסף גם בדברי הגמ' ישנן דיעות שכנגד כולם, זה הכפלה כך שזה מגיע למספר גבוה יותר ולא נכנס לפרטים הללו).
ה' מברך את ישראל - ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים. ישנן מחקרים שטוענים שאם נקח את חול שפות הים, ואת חול המדבריות בלבד, כמות גרגירי החול יהיו בערך 10 בחזקת 23. כך שהמספרים בהחלט קרובים של כוכבי השמים, וחול הים.
את הבטחת ה' לאברהם ניתן לראות כהבטחה לעתיד לבוא, שמספרם של ישראל יגיע לסכום עצום ולא נתפס כל כך. אך בפרשתנו כשמשה עומד לפני עם ישראל, שכנראה מספרם היה כמה מליונים 'בלבד', ואומר להם, "והנכם היום ככוכבי השמים לרוב". – האמנם מספרם של ישראל באותה תקופה היה ככוכבי השמים?
בנוסף לפי המבט שהתבאר בהקדמה, יש לראות את קביעת משה רבנו שישראל ככוכבי השמים לרוב, כקביעה שחשובה ונחוצה דווקא בפתיחת הספר שמכין את ישראל לקראת כניסתם לארץ, כלומר ישנה חשיבות בבואנו לארץ לדעת שישראל ככוכבי השמים לרוב, מה המשמעות של זה?
נקודה נוספת ניתן לשים לב שבכל פעם שהפסוק משווה את ישראל לכוכבי השמים, הדברים נאמרים בהקשר של ירושת הארץ. כדוגמא נביא שתי פסוקים בלבד, מעבר הבטחת הארץ לאברהם שהוזכרה לעיל שנאמר בה "וספור הכוכבים"
בנבואת ה' ליצחק (פרשת תולדות)
וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ (בראשית כו ד)
בתפילת משה לאחר חטא העגל
זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם
ההצמדה השיטתית הברורה בין הגדרת ישראל ככוכבי השמים, ובין ירושת הארץ, מלמדת שאכן הדברים קשורים זה לזה. מדוע?
בספר תהילים (קמז)
בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס: הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם: מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא
נראה מהפסוקים שיש קשר בין בניין ירושלים, קיבוץ נדחי ישראל, לעובדה שה' מונה מספר לכוכבים. מה הקשר בין הדברים הללו שנכתבו כאחד?
נעמוד על כמה עקרונות שניתן ללמוד מהכוכבים, שקשור לישראל ולתקומתו.
ישראל – כצבירי כוכבים
בהיסטוריית ארוכה השנים של חקר החלל ידוע על מקרים רבים בהם נקודה אור בחלל שהייתה נראית ככוכב בודד, לאחר שיפור באמצעי התצפית התגלתה כצביר כוכבים עצום בגודלו.
אחד המקרים הידועים - גילויה של גלקסיית אנדרומדה (Andromeda Galaxy), במשך מאות שנות תצפית חשבו שמדובר בערפילית קטנה, ורק טלסקופ מודרני של האבל (בשנות ה 20 של המאה 20) גילה שמדובר בגלקסיה שלימה שמכילה כטריליון כוכבים.
אחד מן הקשיים להגיע למספר מדויק של הכוכבים הוא כמובן המרחק, המרחק גורם לכך שלפעמים לא נראה כלל כוכב מרוחק, ולפעמים נראה נקודת אור שנראית חסרת משמעות, ולבסוף תתגלה כצביר כוכבים ענק, לכן הספירה של הכוכבים מבוססת על בסיס השערות ועל בסיס דגימות של אזורים מוכרים.
בפרשת לך לך
וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ
אם מה שביקש ה' לומר לאברהם שזרעו יהיה רב ככוכבים, לא היה צריך להוציאו החוצה, ולא היה נצרך אברהם להבטה מיוחדת לשמים, כל אחד יודע שמספרם של הכוכבים עצום.
אולם, כל מקום שאתה מוצא בתנ"ך המחשה סמלית בצד מלה מדוברת, כל מקום שהאות, החוויה והסמל מצטרפים למאמר ה', - ניתנת לאותו מאמר תפיסה עמוקה ומקיפה יותר (רש"ר הירש)
היציאה החוצה והבטחה מיוחדת בכוכבים, מלמדת את אברהם משהו עמוק יותר שלא היה נראה במבט ראשון.
כותב החתם סופר (לך לך)
י"ל כי לנו לעינים נראה לנו הכוכב קטן והוא באמת גדול מאד, כי ישנם בנו צדיקים אשר אנו חושבים אותם לקטנים והם גדולי ערך יסודי עולם
מרחוק הכוכב נראה חסר ערך אבל עם אמצעים מתאימים מתגלה שהוא עצום, כך גם בישראל ישנם אנשים שהיינו סבורים שהם קטנים וחסרי ערך, אבל הם יסודי העולם.
אבל אם נחדד את ההשוואה למניין הכוכבים, לאחר ההבטה נגלה שישנם אנשים ששקולים כאנשים רבים, כך שהמספר שלהם אינו אחד, אלא ייתכן ויספרו כאלפים.
כותב האור החיים בפרשה
הא למדת שמנין הצדיקים יתיחס אליו הריבוי הגם שיהיו מועטים במספר, והוא מה שנתכוון לומר והנכם וגו' ככוכבי פי' שאחר שהרבה אתכם עוד לכם שהנכם היום ככוכבי וגו' פי' ודבר זה הוא גם כן גדר הריבוי שבהיותם ככוכבים ימנו לריבוי עצום
כלומר לא תמיד נכון לספור כל איש מישראל כעוד אחד, אלא לפעמים יש אנשים שיוסיפו למניין ריבוי עצום. החתם סופר מחדד את הרעיון עוד
יש לפרש ע"ד שאמרו חז"ל (תנחומא בשלח י') שקול משה כנגד כל ישראל, וכן שאר צדיקים שקולים כנגד כמה אלפים מישראלי, ומי יודע ערכם, ובזה נמשלים לכוכבים דאין נודע ערכם ומאיזה חומר הם. וזה והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, דשקול אחד כנגד הרבה מישראל, ולא נודע מהותם וריבויים כשם שלא נודע גודל הערך דכוכבים.
כאמור יש אנשים ששקולים כאנשים רבים, ולכן כל אחד מהם יוכל להוסיף עוד אלפים ויותר מכך.
אך לא רק בצדיקי עולם נאמר העיקרון הזה, בפרשת האזינו נאמר "איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה", לסוברים שמדובר בלוחמי ישראל רואים מכך עיקרון חשוב, שכשהאחד מתאחד עם חברו, הכוח שלהם מוכפל פי עשרה. ולכן עם האחד יניס אלף השניים יניסו עשרת אלפים. אפשר להבין מכך שאם רבים מישראל מתאחדים זה מכפיל כח עצום, שיוכל להגיע למספר אסטרונומי, כך שניתן לראות קבוצה קטנה מישראל, אך כיון שהיא מאוחדת הערך המספרי שלהם מזנק באלפי אחוזים.
כך שממש כמו הכוכבים ממרחק ובעין רגילה, ניתן לחשוב על נקודת אור ברקיע שהיא כוכב בודד, ורק בהבטה מעמיקה נבין שמדובר בצביר כוכבים שהמספר שלו מליוני כוכבים, כך ישראל במבט ראשון ניתן לראותם כבודדים אך בהבטה מעמיקה הם אכן ככוכבי השמים לרוב, הערך המספרי האמיתי שלהם הוא עצום ונשגב, ולכן משה יוכל לומר על דורו "הנכם היום ככובי השמים לרוב" ולברכם שה' יוסיף עליכם ככם אלף פעמים.
יש סבורים שהמכפלה שעליה מדבר משה 'ככם אלף פעמים', משמעותה להכפיל את העם בעצמו אלף פעמים. (כלומר 2 4 8 וכו' אלף פעמים) חישוב של 2 בחזקת 1000, מגיע למספר אסטרונומי עם 300 ספרות אחר האחד, מדובר על מספר שהוא גדול בהרבה מאוד ממספר האטומים ביקום כולו. (10 בחזקת 80).
כאמור לא בהכרח שמדובר במספר פיזי של אנשים בודדים, אלא בערך מספרי שניתן לישראל על בסיס מעשיהם, על בסיס האחדות בינינו, שכאמור ייתכן להכפיל את עצמו ולהגיע אף למספר עצום מזה.
בספרי כתוב (מובא ברש"י)
ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים. ואמרו ישראל משה אתה נותן קצבה לברכותינו א"ל זו משלי וד' יברך אתכם כאשר דבר לכם
המפרשים עמדו על כך, מדוע משה בירך עד אלף וה' ברכם ללא גבול מספרי. כותב על כך החתם סופר
ויש להקשות למה ברכם כלל בברכה שיש לה קצבה אלף פעמים. וי"ל כי כל אחד מישראל יש בכח ניצוצות קדושות שבגלגלתו להוציא ממנו אלף, ויהיה שר האלף, ע"ד האלף לך שלמה (ש"ה ח' י"ב), ואלף למטה (במדבר ל"א ד'), ואותם האלף יש בכח כל אחד מהם להוציא אלף, וכן כולם עד אין סוף ותכלית, נמצא ברכה זו אין לה קצבה באמת.
כלומר כשאדם חי לעצמו הוא אכן רק אחד, אך כשאדם חושב על תרומה לחברה, ופועל לטובת אחרים, הוא מכפיל את עצמו, אך זו מכפלה שבמהותה אין לה גבול, משום שגם המכפלה הזו תוכפל שוב באלף וכו'.
הרש"ר הירש בפרשת כי תשא מרחיב בעניין שכדי למנות את ישראל צריך לתת תרומת שקלים ככופר נפש
באותו רגע הוא נקרא ללמוד לקח רב משמעות: לא על - ידי הוויית עצמו גרידא, ולא על - ידי יישותו לעצמו, יש ערך ומשמעות ל"נפשו" ולאישיותו; הוא איננו נעשה חלק בלתי - מבוטל של האומה על - ידי עצם קיומו והנאת חייו, אף איננו זכאי לקיומו עקב עצם עובדת הווייתו. רק מי שנותן ותורם - עולה למניין, רק מי שנותן ותורם קונה זכות להמשך קיומו, ורק מי שתורם כמצווה עליו זוכה למעמד בקרב הבריות, שה' העניק להם את כתר ההווייה, וזוכה למעמד בקרב כלל ציבור האומה. רק מי שתורם את תרומתו זכאי להימנות במספר בני ישראל. בשעה שהוא בא להימנות בלא שתרם את תרומתו, ותובע זכות קיום לעצמו ללא תרומה, - בו ברגע הוא מקפח את זכותו לקיום
המסר הוא שמניין בני ישראל מבוסס על התרומה של כל אחד לשני, משום שכאמור מניין בני ישראל ככוכבי הים מבוסס על כך שכל אחד שייך לשני וקשור אליו, ולכן קריטי שבעת המניין כל אחד יתרום את חלקו למקדש ולעם.
העיקרון כאמור שניתן ללמוד מן הכוכבים, שספירת בני ישראל היא מורכבת מספירה של יתר האומות, כיון שהערך המספרי האמיתי של ישראל אינו הערך הנראה לעין, וכשמביטים בעומק יותר מגלים שיש כאן מספרים עצומים בהרבה.
לכולם שמות יקרא
עיקרון נוסף ניתן ללמוד מההשוואה של ישראל לכוכבים.
עם ישראל נמנו לא מעט פעמים בתורה, במדרש רבה (שמות) כתוב על כך
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו איש וביתו באו, שקולים הן ישראל כצבא השמים, נאמר כאן שמות, ונאמר בכוכבים שמות, שנאמר (תהלים קמז) מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, אף הקדוש ברוך הוא כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו, ולפי שהם משולים לכוכבים קרא שמות לכלם, הה"ד ואלה שמות בני ישראל וגו'.
כשם שמניין בני ישראל ככוכבים, גם שמות בני ישראל ניתנו להם מתוקף היותם ככוכבים.
כאמור הפסוק בתהילים מדגיש שני דברים "מונה מספר לכוכבים" ובנוסף "לכולם שמות יקרא".
קריאת שם מציינת שלא רק שה' יודע מספר הכוכבים אלא לכל כוכב מן המכלול העצום הזה הוגדר תפקיד מסויים.
המדע חוקר שנים רבים האם ובאיזו מידה תורמים הכוכבים לקיומו של העולם, ניתן להסביר את תפקיד הכוכבים הקרובים אלינו כגון השמש שהתרומה שלה ברורה לחיים על פני האדמה, לחימום לעונות השנה, להליך הפוטוסינתזה, לקיבוע מסלול כדור הארץ על ידי כוח הכבידה של השמש וכו'. אך כוכבים מרוחקים בלתי אפשרי להסביר את התרומה של כל כוכב בודד.
כך שניתן לומר שהכוכבים זו תופעה הטבע המרכזית שבמבט ראשון נראית במובן מסויים מיותרת, למה צריך כל כך הרבה כוכבים מרוחקים שכנראה שלעולם לא נוכל לראותם. אך הבורא שבראם כולם, ברא אותם לתכלית וכל אחד יש לו תפקיד ייחודי שאין לאחר.
אם נחדד - במבט ראשון רואים את כל הכוכבים כתופעה גלובלית, במבט התורני צריך להבין שכל כוכבים כשלעצמו יש לו חשיבות ואין להתייחס ל'כלל הכוכבים' בצורה אחידה. זה המשמעות 'לכלם בשמות יקרא', כל אחד מקבל תפקיד אישי וייחודי.
כותב המלבי"ם בפרשת לך לך
וא"כ הוסיף לו שזרעך יהיה כל אחד מהם עולם חשוב בפ"ע ויספר בפ"ע, כמו שה' מונה מספר לכוכבים שכל כוכב הוא עולם בפ"ע, ואם יחסר כוכב אחד מן המציאות יהיה זה חסרון לכלל הבריאה, כן כ"א מישראל הוא עולם מלא בפ"ע ואם יחסר איש מהם הוא חסרון נוגע לשלמות העולם הכללי, וכ"ש לאושר העם כולו כמש"פ מ"ש ולציון יאמר איש ואיש יולד בה.
עם ישראל נמשל לכוכבים דווקא בגלל התופעה הזו, שרבים יסברו לראות את העם ככלל ולהתעלם מהיחודיות של כל יחיד ויחיד, כפי שרואים רבים באומות העולם, אך המשל לכוכבים מלמד שאם נתעמק נביט פנימה נגלה שכל יחיד ויחיד הוא עולם בפני עצמו ככוכב והתרומה שלו ליקום גם אם היא נסתרת ולא ברורה, היא קיימת ומשפיעה.
הרוקח (פירוש התפילה על מזמור "כי טוב זמרה וכו'") כותב
מונה מספר לכוכבים מה ענין זה אצל זה, אלא אף על פי שיש כוכבים הרבה ומונה מספרם, כל שכן שמות בני ישראל שהם בניו שיקבצם כאשר יתרפא, עיש על בניה תנחם, כן מחבש לעצבותם.
הסמיכות של קיבוץ נדחי ישראל, למניין הכוכבים, בא לומר שכשם שה' מונה מספר לכוכבים וכביכול 'לא מפספס' אפילו אחד מהם. כך כל אחד מנדחי ישראל, גם אם עברו שנים גם אם נשכח ואבד זכרו מאתנו, אצל ה' כולם מנויים וספורים, ואת כולם יקבץ ה' לארצו.
המהר"ל בנצח ישראל עומד על היחס שבין עיר הקודש והמקדש, ובין קיבוץ גלויות, (ונכתב על כך במאמר בפני עצמו), וסבור המהר"ל שקדושת עיר הקודש והמקדש, מבוססים על קדושת ישראל, וכשכל אחד מביא את היתרונות המיוחדים לו, בהשתתפות כל ישראל יחד נבנה המקדש, שמאחד את העם כולו. ולכן המחלוקת בישראל גרמה לחורבן הבית . (זה נושא רחב בפני עצמו).
אשר לא ימד ולא יספר
בפרשת כי תשא למדנו על האיסור למנות את ישראל ללא אמצעי. ("כסף הכפורים")
על עצם האיסור ההלכתי וגדריו זה נושא בפני עצמו, ורבים דנו בעניין זה בהקשר של מפקד אוכלוסין וכדומה (עי' עמוד הימני יג, ציץ אליעזר ז ג ועוד).
יש כמה גישות במפרשים בטעם הדין שאסור למנות את ישראל, יש אומרים שהמניין מעלה את ערכם של ישראל עד שהוא נהפך להיות קטרוג (עין הרע), יש אומרים שהמניין מוריד כביכול את ערך ישראל שנראה כאילו ניתן באמת למנות את גדלותם העצומה והנסתרת.
בין כך ובין כך המסקנה שעם ישראל צריך להשאר בגדר 'אינו נספר' וכלשון הנביא הושע (ב)
וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר
וכאמור הרעיון הוא לשמור על התפיסה שיש בעם ישראל משהו נסתר ועל טבעי, משהו ייחודי שלא ניתן למדידה. (כהמחשה בלבד, מעין התנהגות של אלקטרון, שההתנהגות הקוונטית שלו 'נעלמת' בעת שבאים למדוד אותו, כך שהייחודיות שלו רק בכך שטרם נמדד).
אחת הפרשיות שקשורות לכך בספר שמואל (ב כד) הפרשה נפתחת בפסוק
וַיֹּסֶף אַף יְקֹוָק לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה
לא ברור לחלוטין מהפרשה והקשרה מה הסיבה לחרון האף על ישראל.
כמתואר שם יואב ניסה למנוע את דוד מהמניין, אך חזקה עליו מצוות המלך והפקודה מבוצעת.
כתוצאה מכך נגף העם, ומתים עשרות אלפים. דוד שלוקח אחראיות פונה לה'
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל ה' בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂו תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי
הטענה של דוד חזקה וברורה מדוע נענש העם, כפי שהקדמנו מוזכר שהיה חרון אף על ישראל, אך על מה היה. יש בדבר כמובן גישות ושיטות שונות במפרשים שם ונתמקד באחת מהם.
המגפה נעצרת על ידי בניית המזבח במקום המקדש, בגורן ארונה היבוסי.
הרד"ק מצטט מדרש חז"ל
ובדרש כל האלפים האלה שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא ע"י שלא תבעו בית המקדש והרי דברים קל וחומר ומה אם אלו שלא היה בימיהם ולא חרב בימיהם נפלו על שלא תבעו אותו אנו שהיה בימינו וחרב בימינו על אחת כמה וכמה לפיכך התקינו זקנים ונביאים ליטע בפיהם של ישראל להיות מתפללים שלשה פעמים בכל יום השב שכינתך ומלכותך לציון וסדר עבודתך לירושלם.
לדברי המדרש חרון האף היה על כך שלא דרשו את בית המקדש.
הרמב"ן (פרשת קורח) כותב כדעה זו מסברת עצמו
ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו
לגופו של עניין שהיה כעס על כך שישראל לא דרשו את המקדש, עולה התמיהה הרי דוד כבר בתחילת שמואל ב' מבקש לבנות את המקדש, ונתן הנביא מודיע לו בשם ה' שאתה לא תבנה את הבית לשמי, רק בנך שלמה, אז מה הטענה על אי דרישת המקדש.
כותב על כך הרמב"ן
ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא אשר הכין הכל היה הוא הבונה
כלומר הרמב"ן טוען שאמנם על דוד נאמר שלא יבנה את המקדש, אך לא על ישראל, ואם ישראל היו יוזמים את בניית המקדש הוא אכן היה נבנה כיון שאיננו קרוי על שם דוד אלא על שם ישראל.
האברבנאל שם (בשמואל) טען על דברי הרמב"ן שהרי בניית בית המקדש צריכה שתיעשה על ידי מלך ישראל, וכיון שנמנע מהמלך דוד לבנותו, כיצד יוכלו העם לבנותו בלעדיו.
לא נכנס כרגע לדיון הגדול האם אכן ישראל יכולים לבנות את המקדש ללא מלך, שרבים סבורים שאכן הצורך במלך לבניית המקדש אינו מעכב, אבל גם אם כן מעכב ניתן להציע שאם ישראל היו דורשים את בניית המקדש, אולי הגזרה על דוד היתה מתבטלת.
ובנוסף (וזה נושא בפני עצמו) עניין דרישת ציון אמנם ודאי שכולל בתוכו החובה לפעול ולעשות לשלומה של ירושלים וישראל כולה, אך ישנן ראיות רבות שדרישת ציון היא חובה שעומדת כשלעצמה גם אם לא ניתן לעשות דבר באופן מעשי, החובה עלינו לרצות ולדרוש את ירושלים, ולכן גם אם דוד לא יכול לבנות את המקדש, וכתוצאה מזה העם כולו לא יוכל לבנותו בתקופתו, אבל לדרוש את המקדש זה בהחלט נדרש.
אם הכעס היה על העם על חוסר דרישת המקדש, מדוע העונש הזה התגלגל על ידי ספירת העם שלא כהלכה, האם יש קשר בין דרישת המקדש, ובין מניין בני ישראל?
יש אמרו שאין בהכרח קשר בין הדברים, חרון אף על ישראל היה על חוסר דרישת המקדש, אך דוד במהותו היה דורש המקדש, "אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה'", ולכן זכותו היתה צפויה להגן על ישראל, אך בעקבות חטא דוד, ההגנה שיכל לספק לישראל הסתלקה, ואז חרון האף מצא מקום לחול על כך שדורש אין לה.
אך להאמור ייתכן לחדד יותר, כאמור - כתנאי לבניית ירושלים והמקדש זה היות בני ישראל בלתי ניתנים למדידה ולספירה. כשדוד סופר את בני ישראל, הפעולה הזו היא פעולה שמרחיקה ונוגדת את בניית המקדש, ולכן דווקא בעקבות חטא מניין בני ישראל, מתעורר הקטרוג על אי דרישת המקדש. (יש עוד מה לעיין בזה).
אם נחזור לנבואת הושע "והיה מספר", המפרשים (בכללם רש"י ועוד) בספר הושע עמדו על השינוי הקוטבי שבין פרק א' ופרק ב, הפרק הראשון עוסק בנבואות קשות על ישראל, וכפי שפירשו חז"ל הושע בעצמו לא לימד זכות על ישראל.
אך בעקבות כך שה' הוכיח אותו על זה שלא לימד זכות על בניו, פרק ב' נפתח בנבואת תקומה ובניין
"והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר" ובעקבות כך
וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל
דווקא בגלל שעם ישראל עם שלא ניתן לספירה, מכך מגיע קיבוץ גלויות והגעה לארץ ישראל, וכפי שממשיך הנביא שם בנבואת המהפך של "עמק עכור לפתח תקווה".
לסיכום
עם ישראל נמשל לשלושה דברים (ולא שתים כמקובל)
ככוכבי השמים, כחול הים, וכעפר הארץ.
הכלי יקר (וירא) עומד משמעות הדבר, ככוכבי השמים – כשעם ישראל עולה מעל כולם ומתרומם מעל הטבע. כעפר הארץ – כשעם ישראל מתחת לכולם נרדף ומוכה. כחול הים - זה המצב הנטרלי, עם ישראל אמנם לא מעל כולם, אך כל העמים הרוצים לפגוע בו, ישברו בדיוק כמו גלי הים שנשברים על החוף.
במאמר זה התמקדנו יותר על החלק הראשון – ככוכבי השמים.
התכונה הזו של עם ישראל, שמבוססת גם על הריבוי הסגולי של ישראל, בכך שכל אחד מהם הערך שלו יכול להיות כפול ומכופל, ועל כך שכל אחד הוא עולם בפני עצמו, ובלעדיו העולם חסר. התכונה הזו היא התכונה שבזכותה ישראל יכבשו את הארץ וירשלים תבנה.
לפני שה' אמר לאברהם שישראל ככוכבי השמים – "ויוצא אותו החוצה" פירשו חז"ל העלהו מעל המזלות ומעל הטבע, התכונה הזו של ישראל ככוכבי השמים, היא התכונה שבבסיסה מונח שישראל מעל הטבע, ומושגחים בצורה ישירה מבורא עולמים. כותב על כך הרש"ר (לך לך)
מראה הכוכבים ממחיש את קיום ישראל, התלוי במישרין במאמר ה': גם אם נדחי ישראל מושפלים ונדכאים, הרי הם משולים לכוכבים: כל אחד מהם תלוי במישרין במאמר ה'; בכל צרה וצוקה הרי הוא יהודי, הרי הוא עומד תחת השגחה פרטית "הקוראת לו בשמו". שכן, הוא זכה ל"חֵרות על הלוחות": ההליכה בדרכי ה' מעלה אותו מעל לכל כוחות הטבע, והיא מעמידה אותו בחירות תחת הנהגתו הישירה של ה'.
עם ישראל משולים לכוכבים וכותב על כך ר' צדוק הכהן (דברי חלומות ט) - כי מה שנאמר (תהלים קמ"ז, ד') מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא היינו בשם הראוי לו לפי כוחו הנמשך מאור הנפש מאחד בני ישראל שהוא כנגדו. ע"כ. כלומר הכוכבים עצמם מושפעים מבני ישראל, שכל אחד מישראל הוא בעצמו 'ככוכב'.
בנבואת בלעם למדנו על משיח בן דוד - "דרך כוכב מיעקב", מדוע נקרא המשיח כוכב? יש כמה פירושים.
הרלב"ג עומד על כך – שהכוכב במהותו הוא נסתר, הכוח האמיתי שלו והגודל המדוייק שלו נסתרים, לפעמים בנסיבות מסויימות יש כוכבים שמתקרבים לכדור הארץ, ואז נוכל מעט לעמוד על סודם, כך המשיח משול ככוכב כמו שכל זרע יעקב משולים לכוכבים, לציין את החלק הנסתר והעל טבעי שיש בהם. בביאת המשיח אותו 'כוכב נסתר' צפוי להתגלות.
וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי: