פרשת עקב – ברכת הארץ
פרשת עקב עוסקת בעיקרה, במצוות רבות שמכוחן יתמיד יישוב ישראל על אדמתן.
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וכו', ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך"
ברית האבות שבו כלולה מתנת הארץ, נשמע מהפסוק שהיא מותנית במעשי בני ישראל, ואם יחטאו - הברית איננה.
יש דיון גדול האם אכן ברית האבות ומתנת הארץ יכולים להתבטל בגלל חטאי ישראל. לא נכנס לדיון הזה בהרחבה.
האור החיים כותב
ואולי כי כניסתם לארץ היתה בשביל שבועת האבות ותנאי הוא הדבר אם ישמרו ויעשו ישמור ה' המתנה לעולם ועד
כלומר הכניסה לארץ היא מובטחת כשבועה, אך הקיום המתמשך של ישראל בארץ הוא מותנה במעשי ישראל.
מבין כלל הדברים שנחוצים לקיומנו בארץ הקודש, הפסוק שפותח במילים 'עקב' פירשו חז"ל מצוות שאדם דש בעקביו, לומר לנו שהרבה פעמים הדברים הגדולים חומקים מתחת ידינו.
ואולי המרכיב המרכזי שצריך לשמור כדי שירושת הארץ תשמר, ולפעמים חומק מתחת ידינו - זה "ברכת הארץ".
האם ישנה מצווה מיוחדת להודות על יישוב הארץ, על קיום עם ישראל במשך השנים למרות כל כך הרבה אויבים מסביב שעמדו ועומדים לכלותינו?
"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה"
מכאן למדנו לברכת המזון מדאורייתא, ברכת המזון לבדה מדאורייתא וכל הברכות (למעט ברכות התורה לדעות מסוימות) זה דרבנן, אך תקנת חכמים ביתר הברכות כפי שיבואר להלן נלמדה מהעיקרון שלמדנו מברכת המזון.
כפי שמבואר בפסוק ברכת המזון שנלמדה כפירוש חז"ל מפסוק זה לא מדברת בפירוש על 'ברכת הזן', כלומר ברכה על המזון, אלא עיקרה ברכת הארץ "וברכת.. על הארץ הטובה". צריך לעמוד על זה האם אכן ברכת הארץ היא החלק המרכזי בברכת המזון.
במקומות רבים למדנו כפי שיבואר עוד שתנאי לקיום כל מתנה שהתקבלה על ידי הבורא, היא ההודאה וההכרה שהמתנה מאיתו, כך שמוצב כאן תנאי לקיום מתנת הארץ - שנודה עליה. נעמוד מעט על החובה להודות על מתנת הארץ ומשמעותה לדורות.
מכאן לברכת המזון מן התורה
במסכת ברכות (מח ב)
תנו רבנן: מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר: ואכלת ושבעת וברכת - זו ברכת הזן, את ה' אלהיך - זו ברכת הזמון, על הארץ - זו ברכת הארץ, הטובה - זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר: ההר הטוב הזה והלבנון.
בפשוטו של מקרא פירשו הראשונים
כי תזכור עבודת מצרים וענוי המדבר, וכאשר תאכל ותשבע בארץ הטובה תברך עליה את השם
וכן כותב רבינו בחיי
וברכת את ה' אלהיך. על דרך הפשט: כשתזכור ימי הרעה שעברו עליך בגלות מצרים והיותכם שם בשעבוד גדול, ותזכור ג"כ ענוי המדבר עתה, בבואך בארץ ותאכל ותשבע מפריה ומטובה תברך על זה לשמו של הקדוש ברוך הוא.
כלומר פשוטו של מקרא "ואכלת ושבעת וברכת" מחובר לפסוקים הקודמים "וזכרת את כל הדרך, ויענך וירעיבך וכו'" ההודאה מחוברת לטובת ארץ ישראל בהשוואה לקושי ולעינוי שהיה במצרים.
לשיטה זו מוקד ההודאה כפשוטו של מקרא – "על הארץ הטובה".
לפירוש חז"ל כאמור "וברכת את ה' אלקיך", מתייחס לואכלת ושבעת, כלומר לאכילה בכל מקום שתהיה. לפירוש זה צריך להבין מה המשמעות "וברכת.. על הארץ הטובה", האם מוקד ברכת המזון על הארץ, או על המזון.
הרמב"ן סבור שהברכה לפירוש חז"ל גם על הארץ, וגם על המזון
וטעם על הארץ הטובה - כמו ועל הארץ הטובה, יצוה שתברכהו בכל עת שתשבע על השובע ועל הארץ שנתן לך, שינחילנה לך לעולמים ותשבע מטובה, והנה חיוב המצוה הזאת בכל מקום:
כלומר הברכה היא גם על האכילה, וגם על הארץ הטובה. וכפי שקבעו חז"ל שמפסוק זה למדים גם על ברכה ראשונה של ברכת המזון – ברכת הזן, וגם ברכת הארץ הטובה.
נעמוד מעט על יסוד זה של ברכת המזון, ועל היחס שבין הברכה 'על הארץ' לבין הברכה 'על המזון'.
הראשונים נחלקו האם שלושת הברכות של ברכת המזון (מלבד הטוב והמטיב) דאורייתא או דרבנן. בלשון הגמ' כפשוטו נראה שזה דאורייתא שהרי נלמדו מפסוקים. וכך נוקטים רוב הראשונים, ולשיטתם מה שמוזכר בגמ' שמשה תקן לישראל ברכת הזן, יהושע – על הארץ, ודוד ושלמה – בונה ירושלים, הם רק קבעו נוסח לברכה אך גם לפניהם היה חובה לברך על הנושאים הללו. (הנוסח שבידינו כפי שכתבו הראשונים מאוחר יותר - מימי עזרא שהרי בזמן דוד ושלמה ודאי שלא הזכירו את חורבן המקדש שבידי דוד לא נבנה ובימי שלמה עדיין לא חרב, אז חייבים לומר כפי שכתבו הראשונים על הגמ' שם שבימיהם ברכת בונה ירושלים עסקה בהודאה על ירושלים בתפילה על המשך שלומה וכדומה, ולאחר החורבן נוסחה הברכה מחדש).
יש ראשונים שסבורים שג' ברכות בברכת המזון אינו דאורייתא (עי' סיכום לדעות אלו בשו"ת אוצרות יוסף ט סימן ח). מרבית ראשונים אלו סבורים שחובה להזכיר את המזון, הארץ, ובניין ירושלים, בברכת המזון, אך אין חובה לעשות זאת בשלוש ברכות וניתן לעשות זאת בברכה אחת.
אך יש סוברים שאכן עיקרה של ברכת המזון היא ברכת הזן, ורק היא דאורייתא והזכרת הארץ ובניין ירושלים אינה דאורייתא.
ולשיטתם כמובן השאלה הגדולה מלשון הפסוק "וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה", ברכת הארץ מוזכרת בפירוש בפסוק וכיצד ניתן לראותה כברכה דרבנן. כותב על כך הגרי"ד -
וי"ל דלשיטתם אין כוונת הפסוק "על הארץ" שצריך לברך על גוף הארץ אלא על פירות הארץ דהיינו לברך על המזון, וכן מבואר בתרגום יונתן שם וז"ל הוון מודין ומברכין קדם ה' אלוקיכון על כל פירי ארעא משבחא דיהיב לכון עכ"ל
בהכרח נצטרך להדחק ולפרש שהברכה על 'הארץ הטובה' איננה על הארץ, אלא על פירות הארץ – כלומר ברכה על המזון.
השאלה המתבקשת כמובן לדעות הללו, שהגמ' הרי מחלקת שברכת הטוב ומטיב זו תקנה מאוחרת - תקנת חכמים, אבל יתר הברכות יש להם מעמד של ברכות דאורייתא. ולכן כל הפוסקים מודים שמי שמסתפק אם ברך אותן חייב לחזור מספק בשונה מברכת הטוב והמטיב שנחלקו בה האם חוזר לאומרה כשמסתפק אם ברך ברכת המזון.
האחרונים האריכו בעניין זה וכותב על כך הגרי"ד סלובוצ'יק (ברכות מח ב)
ונראה דלשיטת הרמב"ן והרמב"ם יש חילוק בין עצם חלות דין ברכת הארץ ובונה ירושלים לבין חלות דין ברכת הטוב והמטיב דאע"פ שכולן הן מדרבנן, אך ברכת הארץ ובונה ירושלים שאני דנתקנו כחלק מעיקר החפצא של ברכת המזון, ואף על פי שאין בהן חיוב דאורייתא מתקיים בהן קיום דאורייתא של ברכת המזון.
כלומר לשיטה זו כאמור עיקר הברכה זה ברכת הזן על פירות הארץ, אך ברכת הארץ ובונה ירושלים למרות שאינן מדאורייתא, אך כיון שעיקר הברכה גם כשמברכים על המזון שאוכלים היא קשורה במהותה לבניין הארץ וירושלים, לכן ברכות אלו יש להם חומרה כאילו היו דאורייתא משום שהם ממשיכות את מהותה של 'ברכת הזן', בשונה מברכת הטוב והמטיב. (אך כאמור זו דעה יחיד ולדעת רוב הראשונים חובה מן התורה להזכיר את הארץ וירושלים בברכת המזון)
כלומר אם נסכם יש שיטה שסבורה שברכת המזון היא רק 'על המזון', ויש סבורים שברכת המזון היא גם 'על הארץ' וגם 'על המזון'.
אך לכל השיטות יש קשר הדוק בין הארץ והמזון ואין לראותם כשתי דברים נפרדים שנכנסו לברכה אחת.
ועל הקשר שבין הארץ למזון נביא כמה אפשרויות
והתפללו אליך דרך ארצם
האחרונים התקשו האם כיון שברכת המזון היא 'ברכת הארץ' וכי נאמר שאיננה נוהגת בחו"ל.
בספר תורה תמימה (ח טז בהערות) כתב על כך
ודע דע"פ סברא זו ואכלת ושבעת אמר רחמנא והא איתבהו יש להסביר בפשיטות מנ"ל חיוב ברהמ"ז בחו"ל אחרי דכתיב מפורש וברכת את ה"א על הארץ הטובה אשר נתן לך, דאין לומר דכיון דחובת הגוף ממילא שייכת גם בחו"ל, שהרי ראינו שגם תפלין חובת הגוף הן ובכ"ז פריך בגמרא קדושין ל"ז ב' והיה כי יביאך דכתיב בהו ל"ל, יעו"ש. אך לפי הסברא דעיקר כונת הברכה להודות על שביעת הגוף א"כ ממילא אין נ"מ באיזה מקום הוא אוכל, והא דכתיב על הארץ הטובה הוא רק לברכה בעלמא וע"ד ספור המשך מעמדם של ישראל:
כלומר לשיטתו הדרך היחידה להבין את חובת ברכת המזון בחו"ל זה רק אם נאמר שהמוקד בברכה הוא על המזון, והודאה הארץ זה 'ברכה בעלמא' כלשונו כלומר לא עיקר הברכה.
הרמב"ן כנראה כבר התקשה בשאלה זו וכותב על כך בלשון הזהב
וטעם על הארץ הטובה - כמו ועל הארץ הטובה, יצוה שתברכהו בכל עת שתשבע על השובע ועל הארץ שנתן לך, שינחילנה לך לעולמים ותשבע מטובה, והנה חיוב המצוה הזאת בכל מקום
הרמב"ן כאמור מהסוברים שברכת המזון יש בה שתי ברכות גם 'על הארץ' וגם 'על המזון', לכן נדרש הרמב"ן להסביר מדוע יש לברך את ברכת הארץ גם בחו"ל ועל כך אמר – שברכת הארץ שייכת גם בזמן הגלות, כלומר הודאה לעתיד על כך שהארץ תהיה לנו לנחלת עולמים ונשבע מטובה, ולכן הברכה הזו שייכת גם ליושבים בארצות אחרות.
אך על שאלה זו כבר עמד הזוהר בפרשת תרומה (תרומה קנז א) -
פתח ר' יוסי ואמר (דברים ח) ואכלת ושבעת וברכת את יי' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, אי בארעא דישראל מברכינן, לבר מארעא מנלן, דהא בגוונא דא לא אצטריך
מדוע מברכים את ברכת הארץ בחוץ לארץ?
הזוהר מרחיב בתשובתו נצטט רק משפט אחד מתוכה
ובגין כך אף על גב דישראל השתא לבר מארעא קדישא עם כל דא מחילא וזכותא דארעא אשתכח מזונא וספוקא לכל עלמא, ועל דא כתיב (דברים ח) וברכת את יי' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, על הארץ הטובה ודאי דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא
כלומר הברכה על המזון חייב להיות קשורה לברכת הארץ משום שכל השפע של המזון שקיים בכל מקום בעולם מקורות הוא מן הארץ הטובה.
גם בגמ' במסכת תענית (י א) יש סמך לכך -ארץ ישראל שותה תחילה, וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר הנתן מטר על פני ארץ וגו'. ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו שותה מתמצית וכו'.
נמצא אם כך שלמרות שהברכה על המזון, חייבים להזכיר את הארץ משום שהמזון מגיע דרך הארץ.
ומכאן לברכת בונה ירושלים.
דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים
לדעת רוב הראשונים כאמור מדאורייתא צריך להזכיר ירושלים בברכת המזון.
כפי שנכתב בגמ' במסכת ברכות דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים.
במדרש תנחומא (מסעי) כתוב שזו תקנה מאוחרת
עד שלא נכנסו לארץ היו מברכים ברכה אחת הזן, משנכנסו לארץ הוסיפו על הארץ ועל המזון, משחרבה הוסיפו בנין ירושלים
מסתבר כדברי הראשונים שלעולם עיקר הזכרת ירושלים מדאורייתא, דוד ושלמה נסחו את הברכה בהתאם לדורם וכפי שאמרו במדרש דוד תקן – על ישראל עמך ועל ירושלים עירך (דוד קידש ירושלים – דיון בפני עצמו). ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש. אך כמובן שתפילתם לא עסקה בבנייה מהחורבן, אלא בהמשך קיומה ושלומה של ירושלים.
לאחר החורבן התקבל הנוסח שבידינו שמדבר על החורבן ועל הבניין.
בין כך ובין כך עולה השאלה מדוע עניין ירושלים נכנס לברכת המזון.
אם רואים את ברכת המזון בעיקרה כברכת הארץ, ניתן אולי להבין שבניין ירושלים זה השלמת בניין הארץ.
אך אם ברכת המזון בעיקרה זה ברכה והודאה על המזון, מדוע זה קשור לירושלים.
ניתן לפרש על פי מדרש חז"ל ביחס לפסוק בקהלת (ה) ששלמה המלך נטע כל עץ בירושלים, ועל זה עמדו חז"ל שהרי ישנם עצים או צמחים שמתאימים לאקלים ולאזור מסוים בלבד ואינם גדלים בישראל. ואמרו על כך במדרש תנחומא (קדושים)
>אבל שלמה שהיה חכם, נטע כל מיני אילנות, שנאמר, עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי. מהו עץ כל פרי, אוכל. אמר רבי ינאי, אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ. וכיצד היה נוטען. אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם למה, מציון מכלל יופי אלקים הופיע (תהלים נ, ב), מציון נשתכלל כל העולם כולו, כדתנינן, למה נקראת שמה אבן שתיה, שממנה הושתת העולם. והיה שלמה יודע איזה הוא הגיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין ומיד היו עושין פירות. שכן הוא אומר, נטעתי בהם עץ כל פרי
כלומר כשם שלימד הזוהר שהשפע לעולם עובר דרך ארץ ישראל, המוקד של השפע בארץ ישראל עצמה היא ירושלים, ולכן ניתן לומר ש'המזון' קשור לירושלים. אך כנראה שזה עדיין לא מספיק.
בגמ' במסכת ברכות (מט ב) ישנו דיון לגבי נוסח הברכה ושם מסיקה הגמ'
אמר רב ששת: פתח ברחם על עמך ישראל חותם במושיע ישראל, פתח ברחם על ירושלים - חותם בבונה ירושלים. ורב נחמן אמר: אפילו פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלים, משום שנאמר: בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, אימתי בונה ירושלים ה' - בזמן שנדחי ישראל יכנס.
כלומר הברכה כוללת בתוכה לא רק את בניין ירושלים אלא גם את קיבוץ נדחי ישראל.
בשבלי הלקט (קנז – ומובא בקיצור בב"י בסימן קפח)
פי' אחי ר' בנימין נר"ו לפי שצריכים אנו להזכיר מלכות שמים ומלכות בית דוד ובית המקדש לפי מה שאמרו רז"ל ביום שנחלקה מלכות בית דוד כפרו ישראל בשלשה דברים. כפרו בהקב"ה ובבית המקדש ובמלכות בית דוד כדכתיב מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי זו מלכות בית דוד איש לאהליך ישראל אל תקרי לאהליך אלא לאלהיך שכפרו בהקב"ה עתה ראה ביתך דוד זהו בית המקדש. ואמר מר שאין ישראל נגאלין עד שיחזרו ויתבעו שלשתן שנאמר ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם זו מלכות שמים ואת דוד מלכם זו מלכות בית דוד ונהרו אל ה' ואל טובו זהו בית המקדש כמה דתימא ההר הטוב הזה והלבנון
בברכה זו יש להכליל ירושלים, מקדש, מלכות בית דוד, מלכות ה' וקיבוץ נדחי ישראל. מדוע כל הדברים העצומים האלו נכללו בברכת המזון?
כדי להבין את זה צריך להרחיב גם בברכה האחרונה הטוב והמטיב
הטוב והמטיב – ביבנה תקנוה
במסכת ברכות (מח ב)
הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שניתנו לקבורה
חורבן ביתר, הוא אירוע רב משמעות היסטורית, הוא 'קבר' למשך אלפי שנים את הרעיון של מלכות יהודית עצמאית בארץ ישראל. כגודל התקוות שתלו בהצלחת המרד, כולל האפשרות לדעת ר"ע שבר כוכבא הוא משיח בן דוד, כך כשהתקווה התנפצה, חל ייאוש עמוק בלב העם מלצפות לגאולה העתידה.
כידוע לכולם תיאור הטבח הנורא שאדריאנוס קיסר ביצע באנשי ביתר, אך יחד עם זאת חכמים מצאו לנכון למצוא 'נקודת אור' בתוך המשבר העמוק, - שהובאו לקבורה.
לא תקנו חכמים ברכת הודאה על 'נקודות אור' בחורבן ירושלים ויתר הארץ, כנראה שדווקא חורבן ביתר משום הייאוש העמוק שחש העם ראו חכמים לתקן ברכה ולקבע גם נקודת הודאה בתוך החורבן הקשה.
מדוע ברכה זו נתקנה בברכת המזון (הברכה גם נתקנה כברכה על שינוי יין אך לא נדון בה כעת).
הבית יוסף (קפט) מצטט מדברי הרא"ש
וכתב הרא"ש (סי' כב) וקבעוה בברכת המזון שכולה הודאה ואמרינן בירושלמי כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואין עתידה לחזור עד שיבוא בן דוד ולכך סמכוה אצל בונה ירושלים:
ברכת הטוב והמטיב קשורה לברכת המזון שכולה הודאה, וקשורה לברכה שקדמה לה בונה ירושלים, שאז גדלות ישראל שהושגה בביתר תחזור אליהם אך בכפל כפליים.
קובץ שיטות קמאי (ברכות מח ב) מציע עוד דרך
וזהו שקבעוה בברכת המזון לפי שראו שהיא מטבע קצר, ואידי דזוטר מירכס קבעוה אחר ג' ברכות דאורייתא אחר שנעשו ההבראה לאבילי הרוגי ביתר שלשלוה אחר ברכת המזון
'מעין סעודת אבלים' לאחר ברכת המזון יוצרים מעין 'הבראה' לאבילות חורבן ביתר.
יש עוד דרשות בעניין זה, אך נרחיב יותר ביסוד של המשך חכמה
מהותה של ברכת המזון
כותב המשך חכמה (עקב)
והביאור, דכל ברכת המזון נתקנה על בנין האומה אשר נבנית באצבע ההשגחה, וזה בהשגחה פרטית במן במדבר, ונזדככו נפשותם כל ארבעים שנה, ולמדו מושכלות אלקים, וכמאמרם (מכילתא בשלח יז): לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן. והיה להם ארץ, וירושלים מרכז הארץ, ובית המקדש ששכן שמו עליו, והתנהג בנסים רצופים תמיד
כלומר בניגוד למבט שרואה את ברכת המזון כהודאה על מזון בלבד, ברכת המזון מכוונת לדבר רחב יותר לבניין האומה כולה. כיצד?
כפי שהקדמנו פשוטו של מקרא מדבר על הודאה לביאה לארץ לנוכח כל האתגרים והקשיים שבתקופת המדבר. ומדרש ההלכה דורשו לעניין ברכת המזון. ייתכן שאין ניגוד בין שתי הדברים, אכן למדים מפסוק זה מצווה דאורייתא לברך על המזון, אך ברכת המזון עצמה היא לא רק הודאה על המזון, אלא הודאה כללית על קיום עם ישראל שעבר את עינוי המדבר, והגיע לארץ חמדה. כלומר הלימוד של ברכת המזון מפסוק זה לא מנתק את הפסוק מפשוטו, אלא מחבר את פשט הפסוק של הודאה על כל מה שעבר על ישראל עד שהגיעו עד הלום, לברכה על לחם הארץ.
כפי שנכתב בפרשת מסעי – מסעות ישראל במדבר הם גם מסעות העתיד, ולכן תקופת המדבר מסמלת את תקופת ההווה של ישראל, ובברכה על אכילת 'לחם הארץ' (שכאמור גם בחו"ל נחשב כלחם הארץ), כלולה ברכה על כל קיום ישראל במדבר, בביאה לארץ ובבניין המקדש.
ומכאן ל'הטוב והמטיב' –
אמנם "הטוב והמיטיב" תקנו על קיום האומה הבודדת במועדיה להיות הולכת בגולה זה אלפיים שנה, והיא קיימת ברוחה ובהודה ותפארתה, ו"כל כלי יוצר עליה לא יצלח" (ע"פ ישעיה נד, יז). והנה אחר החורבן חשבו כי קיומה בלתי אפשרי, ועתידה לכלות ולנדוד כהצוענים בלא תפארת אדם, כאשר ראו כי בביתר לא נושעו על ידי מלכות בן כוכבא, שגדולי עולם היו מוטעים בו. אמנם כאשר ראו כי עמד מלך חסד אחד, ונגזר עליהם קבורה, כדאמרו ירושלמי תענית, הבינו כי ישראל שה אחד בין שבעים זאבים, ובחסד ה' על ידי מלכי חסד יחליף כח ויוסיף דעת, וכאשר יהמיון גלי ים לשוטפם יבוא הרוח וישקיטם על ידי מושלי ויועצי ארץ אשר לבבם ביד ה' המלאה חסד. לכן תקנו "הטוב והמיטיב" על קיום האומה. ומקיום האומה הפלאי למדנו כי נאמנו דברי נביאינו ודברי אבותינו אשר הנחילו לנו מורשה באמונת אומן כל ההנהגה האלקית בבנין ירושלים וארץ
שלושת הברכות הראשונות מדברות ביחס למצב האידאלי בישראל כששרויין על אדמתן, בישובה וירושלים בנויה. והברכה הרביעית מכוונת לתקופת ישראל בגלות שגם כשנראה שאבדה תקוותם, תמיד יזרח אור אפילו קטן, שישמור עליהם קיימים גם באפילה.
אם כן ברכת המזון זה ברכה לא רק על המזון, אלא ברכה על כלל חיינו, לא רק על החיים הפרטים אלא על חיי הכלל חיי ישראל כולו.
פן תאכל ושבעת
מדוע אם כך ברכת המזון היא דווקא לאחר אכילת לחם ושביעה ממנו, אם הברכה במהותה אינה קשורה ללחם?
הברכה על המזון מהתורה רק לאחר אכילת הלחם, אך הברכה הראשונה שקודם לאכילה אינה מן התורה (כמבואר בברכות כא א) מדוע?
כותב על כך המשך חכמה
אך באמת אין הברכה על זה בלבד, רק הוא ענין ומכוון אחר, שכשאוכל ושבע אז הוא עלול לבעט, וכמו שאמר הכתוב (פסוקים יב - יד) "פן תאכל ושבעת וכו' ושכחת את ה' אלקיך". מלי כריסי זני בישי (ברכות לב, א). לכן צוה השי"ת שכשיאכל וישבע, יזכיר שם אלקים בתודה ויברכנהו ויזכור כי "הוא הנתן לך כח לעשות חיל" (להלן פסוק יח) ומידו לוקח האוכל למלאות נפשו כי ירעב
לאחר האכילה כשהאדם שבע, יש חשש שישכח את ה' אלקיו, לעומת זאת כשהוא רעב תמיד ירגיש תלותי בידי מי שאמר והיה העולם.
על משמעותה של הברכה כותב בספר החינוך (מצווה תל) - ההכרה שמקור הברכות והטוב מידי ה'. ולכן כותב בנפש החיים (ב ב) שהברכות הם אכן מעוררות שפע לעולם, משום שכשמכירים בכך שהקב"ה הוא מקור הטוב, הכרה זו עצמה גורמת להשפעות טובות לעולם.
כיון שזה תכלית הברכה לכן דווקא כשהאדם מרגיש שבע ועלול לשכוח שטובתו מה', מצווה לברך ברכת המזון לזכור שכל טובתנו מה'.
ולכן למרות שברכת המזון זה ברכה על כלל חיי ישראל, המיקוד הוא לאחר אכילה ושביעה, שדווקא לאחר הצלחה והישגים יש חשש 'פן תשכח'.
לסיכום
במאמר זה ניסינו בקצרה לטעון שברכת המזון, איננה רק כפי שחושבים כולם ברכה רק על האוכל ועל הלחם, אלא ברכה על חיי ישראל כולם, ולכן נכנסו לתוכם גם בניין ירושלים, בניין הארץ, האור שבחורבן ביתר וכדומה. (נושא זה עוד רחב מאוד, ועוד חזון למועד).
כמובן שהברכה היא רק לאחר ששבע מלחם, אך הכוונה של הברכה לא רק על זה, אלא על דברים נוספים ורחבים יותר.
ידועים דברי הטור שהמברך ברכת המזון בכוונה מפר אף וחמה, וכאמור זה לא רק לאדם הפרטי אלא לכלל ישראל.
"וברכת.. על הארץ הטובה" – הוראה זו רלוונטית בימינו יותר מתמיד, ורק אם נדע שהארץ נכבשה מיד ה', והמשך קיומה הבטחוני בכוח ה', נוכל להמשיך להתקיים בארצנו בבטחה, ונראה במפלת אויבינו מהרה.