פרשת ראה - המקום אשר יבחר ה' – אבן שלמה מאמרי תורה

בס"ד

פרשת ראה – כי אם אל המקום

במספר מקומות בתורה יש התייחסות למקום עתידי שישמש לישראל כמקום שבו יוקם המקדש.

מקום המקדש כפי שנראה במשך רבות בשנים נשאר נסתר.

בפרשת ראה מוזכר המקום כמה פעמים נצטט שתי מקורות

לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לה' אלקיכם:

כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלקיכם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה:

לא מוזכר איזה מקום. וכן להלן

וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אלקיכם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח:

וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אלקיכם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיקֹוָק:

מצויין שה' אלקיכם עתיד לבחור מקום לשכנו, אך לא מוזכר היכן.

בספר שמואל (א יט) בתקופת בריחת דוד המלך מפני שאול, כתוב שהלך דוד לשמואל הרמתי וישבו 'בניות ברמה'. פירשו על כך בגמ' זבחים (נד ב)

דרש רבא, מאי דכתיב: וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה, וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא, שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם

כפי שהגמ' מרחיבה שם, דוד ושמואל מנסים לאתר את מקום המקדש שנרמז בתורה, ומצאו רמזים שונים על המיקום שלו על בסיס תיאורי מקומות בספר יהושע כמבואר שם. (ולהלן נרחיב בזה מעט).

תהילים (קלב)

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר יְקֹוָק לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ:

אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיקֹוָק נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב:

אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי:

אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה:

עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיקֹוָק מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב:

דוד מכריז שמשימת חייו למצוא את אותו 'מקום לה'' שבחרה התורה להסתיר ולכסות.

על הפסוק "לשכנו תדרשו" דרשו בספרי (ראה)

דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד שנאמר (תהלים קלב א – ה) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב מנין שלא עשה אלא על פי נביא שנאמר (ש"ב כד יח) ויבוא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי ואומר (דה"ב ג א) ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו

לדברי הספרי יש הוראה ברורה לדרוש ולחפש היכן מקום המקדש, ולא להמתין לדברי הנביא, אבל עדיין הקביעה הסופית תהיה על פי נביא. מה שמעלה כמובן את התמיהה אם אכן הנביא הוא הגורם המכריע כפי שהיה בימי דוד (להלן נרחיב עוד בזה), אז מדוע אנחנו צריכים לחפש את המקום, אם גם כשנמצא לא תהיה לכך משמעות.

וכמובן שהשאלה המרכזית בדיון מדוע מראש בחרה התורה להסתיר את המקום אשר בחר ה', ואז לדרוש מאתנו לחפש אחריו, מדוע מקום המקדש נסתר.

הרמב"ן בפירושו כותב כך

וטעם לשכנו תדרשו - שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב (ישעיה ב ג), כלשון ציון ישאלו דרך הנה פניהם (ירמיה נ ה). ובספרי (ראה ח), תדרשו, דרוש על פי הנביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד וכו'.

כלומר בפירוש הראשון שכנראה מכוון לדעת הרמב"ן לפשוטו של מקרא "לשכנו תדרשו" משמעותו המצווה ללכת לדרוש לשם 'עליה להר ה'' ולמקום המקדש. ולפי הספרי משמעותו לחפש היכן המקום שבחר בו ה'.

ייתכן ששתי הפירושים של הרמב"ן מתחברים יחד זה לזה, והרצון לעלייה להר ה', הוא קשור גם לחיפוש אחרי מקום שבחר בו ה'

ה'פנים יפות' (דברים יב) כותב כך

ענינו שיתעוררו ישראל בתחילה לשאול ולהתפלל שיקרב ה' שכינתו לשכון ביניהם בבה"מ, כי בהתעוררות המקבל תחילה אז השפע הוא בחבה יתירה.

כלומר החיפוש היכן מקום ה', מציין את הכמיהה והצפייה לעלות לשם, ואמנם בסופו של דבר המקום יקבע ויתגלה על ידי נביא, אבל כדי שזה יקרה צריכה להיות צפייה וכמיהה לעלות להר ה', וזה יגרום לגילוי המקום על ידי נביא.

וזה כמובן מחבר אותנו לנושא של 'צפית לישועה', ועל כך שהצפייה והתקווה היא בעצמה חלק מן הבניין.

הרעיון שיסוד הציווי לחפש את מקום המקדש, מבוסס בהכרח על הכמיהה והצפייה לעלות להר ה', שכדי לקיימה נדרשים ראשית למצוא את מקום המקדש, וכפי שיבואר יש להוכיח כך ממשכן שילה.

מעמדו של משכן שילה

כדי לדון בנושא הסתרת מקום המקדש, יש לדון האם הביטוי 'במקום אשר יבחר' מתייחס לבית המקדש בלבד, או גם המשכנות ובעיקר משכן שילה שהיה בנוי מעל שלוש מאות שנה, בכלל 'המקום אשר יבחר ה''.

ראשית יש להקדים את דברי החזקוני (ראה) שכותב בטעם שמקום המקדש מוסתר

כי אם אל המקום אשר יבחר לא פי' המקום לפי שהשכינה שרתה בכמה מקומות כמו גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים וחייב אדם לשנות לתלמידו דרך קצרה

ברור לחזקוני שהמקום אשר יבחר הוא כל מקום שיימצא בו המשכן, ולכן לא פירשה התורה מקום זה משום שהוא כולל מקומות רבים ויש לשנות בדרך קצרה.

רש"י כותב על המילים 'לשכנו תדרשו' - זה משכן שילה.

כתבו על כך מפרשי רש"י שדברי רש"י מבוססים על כך שבזמן בניית משכן שילה נאסרו הבמות כמבואר בסוף מסכת זבחים, ולכן הפסוק הזה שממנו למדנו שמוקד העבודה יהיה במקום אחד מרכזי, והבמות נאסרות, יש לכלול בפסוק זה כדברי רש"י גם את משכן שילה.

אך יש רבים שסבורים כפי שיבואר ש'המקום אשר יבחר' לא יכול להתייחס למשכן שילה, ומתייחס לבית עולמים – בית המקדש בלבד.

הרד"ק (מלכים א ח) על הפסוק שאמר שלמה המלך "בנה בניתי בית זבל לך מקום לשבתך עולמים" כותב כך -

כי גלגל ושילה ונוב וגבעון לא היו עולמים כי לא היו הם המקום הנבחר אשר נאמר עליו אל המקום אשר יבחר ה' כי אם זה המקום שהוא הר המוריה שעקד אברה' אבינו את יצחק בנו עליו וקראו ה' יראה ואומר בהר ה' יראה כי באותו ההר יראה לדורות ודוד כשראה שנעתר שם וירד שם על עולתו אש מן השמים ידע כי הוא המקום הנבחר ואמר זהו בית האלהים וזה מזבח לעולה לישראל:

טענת הרד"ק - הרי שילה נוב וגבעון, אינם מקומות שמצאנו שה' בחר בהם באופן מיוחד, ולכן סביר שהביטוי 'המקום אשר יבחר ה'' מתייחס לבית המקדש בירושלים, שנבחר לאחר עקידת יצחק.

בנוסף רבים טענו באופן ספציפי על נוב וגבעון שלא יכולים להיכלל במילים 'לשכנו תדרשו' משום שלא היה שם הארון. (נכתב על כך בספר שמואל בהרחבה יותר). (טענת ההעמק דבר ועוד).

בעמק הנצי"ב (על הספרי דברים יב) הוסיף לטעון הרי בחירת מקום משכן שילה לא מוזכר שהיה על ידי נבואה מיוחדת, ונשמע שהבחירה במקום זה הגיע מן העם, ולכן לא ניתן להגדיר את המקום כ'מקום אשר יבחר ה'.

לפני שננסה לענות על חלק מן הטענות יש להקדים בקצרה את ההיסטוריה הלא כל כך ברורה של משכן שילה.

בספר יהושוע (יח)

וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרֶץ נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיהֶם

הקמת משכן שילה מוזכרת כאן לראשונה וכפי שנשמע מן הפסוק הקמת המשכן במקום זה נבעה מההתקהלות של ישראל במקום זה במהלך השלמת כיבוש הארץ. (אך יש מפרשים שאסיפת העם לשילה זה בשביל להקים את המשכן, כך שבחירת המקום נעשתה כנראה מסיבה אחרת). אך בכל מקרה לא מוזכר שהמקום נבחר על ידי נביא וכדומה. אך כמובן שאם המקום זכה לאכלס את המשכן כנראה יש לו מעלה ייחודית, כדלהלן.

המשכן בשילה היה קיים 369 שנים (זבחים קיב) כמעט כמו הזמן שבית המקדש היה קיים, ובכל זאת ברוב ימיו אין התייחסות מיוחדת למשכן שילה כמרכז חייו של העם.

הוא מוזכר עוד כמה פעמים בספר יהושע, פעם אחת בגורל שמוטל 'לפני ה' בשילה', ולאחר מכן כשנאספים ישראל להילחם בבני גד ובבני ראובן (יהושע כב), יש מפרשים שסבורים שכיון שיוזמת המלחמה בבני גד ובבני ראובן מבוססת על פגיעה לדעת ישראל במקום המשכן המרכזי, לכן התרכזו שם לצאת למלחמה.

בספר שופטים (יח) כבדרך אגב לגבי פסל מיכה מוזכר שם שהפסל היה קיים 'כל ימי היות בית האלקים בשילה'.

הפעמים היחידות שמוזכר חגיגה או עליה לרגל בשילה, הם בספר שופטים (כא) לאחר אירוע 'פלגש בגבעה' ואיום הכחדת שבט בנימין, מוזכר שם 'הנה חג לה' בשילה', ובנוסף בתחילת ספר שמואל מוזכר על אלקנה שעולה עם משפחתו מדי שנה בשנה לשילה.

העובדה שלא מוזכרת עליה לרגל ציבורית בשילה, ולא מוזכר שילה כמקום מרכזי לעם היהודי, מעוררת תמיהה ובפרט בתקופה הארוכה של ספר שופטים שכאמור כמעט לא מוזכר שהיה מקום כזה לישראל, על תמיהה זו עמדו רבים, אך כנראה שזה מוליך לכיוון שגם כשהמשכן היה קיים בשילה, הוא לא היה מרכז האומה, ונתפס כבניין זמני לקראת 'בית עולמים'.

חורבן שילה

"וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם" (תהילים עח)

בפסוק זה מוזכר שמשכן שילה 'ננטש', מה המשמעות של 'נטישה' כאן.

ירמיה ז

כִּי לְכוּ נָא אֶל מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל

הנביא מצווה לבחון את אירוע חורבן שילה וללמוד ממנו.

בפסוקי התנ"ך לא מוזכר ששילה חרבה, רק שמוצאים לאחר מכן שעיר הכהנים הייתה ב'נוב', כנראה שהמשכן עבר לשם בשלב מסויים, ולאחר מכן שלמה המלך פונה אל 'הבמה אשר בגבעון' כנראה שהמשכן עבר לשם לאחר מכן.

בגמ' במסכת זבחים קיב מבואר שלאחר חורבן שילה עבר המשכן לנוב, ובהחרבת נוב עיר הכהנים על ידי שאול עבר המשכן לגבעון עד בניין בית המקדש.

בספר שמואל לא מוזכר שהמשכן חרב, אלא מוזכר שהפלשתים לקחו את הארון מתוכו, 'ומשום מה', הוא לעולם לא חזר אליו, שכן גם לאחר שהארון חזר הוא עצר במגוון תחנות, אך לא חזר אל המשכן עד בניין בית המקדש.

חז"ל פירשו שמשכן שילה חרב ופירשו שהסיבה לחורבן היא (יומא ט)

אמר רבי יוחנן בן תורתא: מפני מה חרבה שילה - מפני שהיו בה שני דברים, גלוי עריות ובזיון קדשים

יש במפרשים דיעות שונות בעניין יש סבורים שהמשכן חרב אך לא נתפרש בפסוק, ויש סבורים שהמשכן לא חרב על ידי הפלשתים, אלא שכיון שגלה הארון מן המשכן איבד המשכן את מהותו וזה נחשב כ'חורבן שילה'.

החזו"א (קדשים קמא מא יח) קובע כך

והנה לא מצינו בכתוב שחרבה שילה, אלא נראה שאחר מיתת עלי הועתק המשכן משילה

בדברי החתם סופר (ב רסד) הדברים מתחדדים אפילו יותר

וכן נ"ל בחומת שילה שלא מצינו שנכנסו פלשתי' כלל ונתצוהו אלא שנשבה הארון ומי נתץ חומותיו ומי התיר לנתצו עד היסוד עד שלא נראה שם שרש דבר אע"כ מכיון שבאו בה פלשתים נתחלל והותר לכל לנתצו ולעשות מה שירצו

כלומר שילה לא חרבה על ידי האויבים, אלא שלאחר שנשבה הארון, ישראל מיוזמתם הרסו את משכן שילה וניידו אותו למקום אחר – לנוב.

מה שלא ברור הוא – מדוע? גם בנוב לא היה ארון אז למה לוותר על משכן שילה? ייתכן שהיו שיקולים בטחוניים שונים שלא מפורשים בתנ"ך אך ייתכן להציע דרך נוספת כפי שיבואר להלן.

כנראה שהקו הכללי העובר בכל הפרטים שקשורים למשכן שילה - משכן שילה מייצג את המשכן שהגיע מהעם, המיקום נבחר כנראה על ידי ישראל, וישראל בבחירתם יכלו להחליט לשנע ולהזיז אותו ממקומו. בשונה ממקום המקדש שנבחר מימי בראשית וביותר מימי אברהם 'בהר ה' יראה' כך שהמקום ההוא נבחר על ידי האלקים, ולכן לא ניתן לעקרו ממקומו.

וזה מחזק את הטענה האמורה - האם ניתן לומר על מקום משכן שילה שנחשב 'המקום אשר יבחר ה'' בעוד שבחירת המקום היתה על ידי ישראל?

הרמב"ן כותב (פרשת שופטים) על מצוות מינוי מלך

ודעתי בדרך הפשט, כי טעם "אשר יבחר" שכל מולך על עמים מאת האלהים היא לו, כענין שכתוב (דניאל ד כט) די שליט עלאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתננה, וכך אמרו (ב"ב צא ב) אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה, יאמר שום תשים עליך מלך כל אשר יהיה נגזר מן השמים שימלוך ואם הוא מקטני שבטי ישראל ומשפחתו הצעירה, אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם. וכן על דרך הפשט "המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו", כל שיבנו שם בית המקדש לה' הכל מרצון ה'

כלומר ניתן לפרש 'אשר יבחר ה' אלקיך' שמשמעותו כל מקום שיבנה המקדש נחשב למקום שבו בחר ה'. ולגישה זו ניתן להכליל גם את המשכן בתוך הביטוי 'אשר יבחר' , משום שמקומו שאמנם נבחר על ידי ישראל, נחשב כנבחר על ידי המקום.

לאור הדברים נמצא 'לשכנו תדרשו' ייתכן ומתפרש גם על משכן שילה וגם על מקום המקדש, ההבדל ביניהם ברור, מקום המקדש כנראה נקבע מקודם לכן, אך 'נאסר לפרסום' ומוטל עלינו לחפשו, לעומת משכן שילה שלא נקבע כלל מקומו ומוטל על ישראל לרצות ולדרוש בקיומו ובכל מקום שיבחרו 'שם משכן עליו'.

וכאמור זה רק מחדד את הקושי אז מדוע מקום המקדש שכבר נבחר, נשאר לוט בערפל.

הכלי יקר (דברים יב) מציע שאם היתה הכרזה על מקום ספציפי כמקום המקדש הקבוע, היו מזלזלים במשכנות הזמניים כמו משכן שילה, ומשכן שילה יש לו חשיבות עצמית ואין לראותו כ'תחנה זמנית' בלבד.

בהמשך נראה דרכים נוספות

דרישת דוד – עד אמצא מקום לה'

במשך שנים מקום המקדש המשיך להיות נסתר, דוד בפרק מסויים בחייו (לא ברור לחלוטין מתי ועי' להלן) נשבע כאמור "אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה'". על מעמדה של שבועה זו לא נדון כעת, אך בכל מקרה זה משקף את הרצון העז של דוד למצוא מקום לה'.

רק בסוף ספר שמואל אחרית ימי דוד (שמואל ב' כד) דוד מגלה היכן המקום המדוייק לה', על בסיס דברי הנביא שבעקבות המגפה הקשה בעם מורה לו לבנות את המזבח בגורן ארוונה היבוסי, ושם מתגלה לדוד שמקום המקדש צפוי להיות בהר המוריה.

האם יש קשר בין המגפה הקשה לבין הגילוי שדוד מחכה לו כל ימיו לקבל אישור סופי על מקום המקדש? ננסה להציע דרך להבין את הקשר.

מדוע נסתר מקום המקדש?

הרמב"ם במורה נבוכים (ג מה) מסביר שלוש סיבות מדוע מקום המקדש מוסתר

אשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות, האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים

הסיבה הראשונה והשנייה שלא ילחמו האומות על מקום זה, ושלא ישחיתו את המקום. בהחלט סיבות מובנות אך הסיבה השלישית שמגדיר אותה הרמב"ם כחזקה מכולם צריכה עוד הרחבה כדלהלן.

במאמר נרחב בפני עצמו נכתב על הקשר בין אחדות ישראל לבניית המקדש, וכדברי המהר"ל שזה עניין מהותי שאחדות ישראל היא עצמה קדושת המקדש. וכאן יש להוסיף את הקשר בין מקום המקדש למלך.

בניין המקדש – ומלכות בית דוד

את הדברים הבאים אני מציע, ואני מודה שאין לי עדיין מקורות ברורים לכך, אלא יותר אסמכתאות ורמזים.

הרמב"ן בדבריו שהעתקנו מקודם, כורך בין בחירת ה' במלך ובין בחירת המקום למקדש, וייתכן שיש קשר ביניהם.

ישראל נצטוו למנות מלך, ואז לבנות בית הבחירה, ובמקום אחר נכתב האם באופן מהותי זו מצוות המלך או מצווה על כל ישראל לאחר שמתמנה המלך. על הקשר הזה בין המלכות והמקדש יש להאריך בפני עצמו, אך ניתן לשים לב שאולי יש קשר גם בין זהות המלך ובין מקום השראת השכינה בתקופתו.

המשכן בראשיתו נבנה בנחלת אפרים – בשילה. המשכן מוקם בתקופת יהושע, שאף הוא משבט אפרים. לאחר חורבן שילה המשכן עובר לנוב וגבעון – ערי בנימין. זה תואם לזהות המלך באותה התקופה – שאול המלך. לאחר מכן מקום הקדושה מתרכז בירושלים, - נחלת יהודה – שבטו של דוד המלך.

ומשם לנצח ירושלים נבחרת כמקום הקדושה כפי שלנצח המלכות תישאר אצל בית דוד משבט יהודה.

אמנם עדיין אין לי ראייה חותכת לזה אך מלשונות של כמה מקומות בפסוקי התנ"ך נראה כך ואחד הדוגמאות הבולטות מהפסוקים בתהילים (עח)

וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר:

וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב:

וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם:

וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן:

די ברור בפסוקים הללו שיש קשר בין אוהל יוסף (משכן שילה) ובין שבט אפרים, ויש קשר בין שבט יהודה שנבחר שהמלוכה תצא מזרעו, ובין ויבן כמו רמים מקדשו.

ייתכן שהסיבה שמקום המקדש ייקבע, לפי זהות המלך, קשורה לכך שהמלך יכול לאחד את העם סביב מקום אחר וסביב מטרה אחת, ולכן מקום המקדש כגורם מאחד של העם נקבע במקום מגורי המלך.

בספר שמואל נכתב באריכות על דרכו של דוד להיות מאחד בין העם גם כשאחרים סברו אחרת, דוד ראה את תפקידו כמלך לאחד בין כל שבטי ישראל, כולל יהודה ובנימין.

לאור הדברים הללו אם נחזור לדברי הרמב"ם בסיבה השלישית להסתרת מקום המקדש – אם מקום המקדש היה מתגלה הוא היה עילה חזקה למחלוקת ברורה בין השבטים, רק לאחר שממונה מלך כמו דוד שיודע לאחד את העם גם במצבי מחלוקת קיצונית, ניתן לחשוף את מקום המקדש, שתחת הנהגת המלך דוד, ידע העם להתאחד סביב מקום אחד.

וכאן ניתן להוסיף בהקשר של הדיון הקודם האם 'במקום אשר יבחר' מתייחס גם למשכן שילה – כותב הכלי יקר שאחת הסיבות שלדעתו משכן שילה אינו בכלל פסוק זה משום שהפסוק מדבר על מקום קדושה שנבנה 'מכל שבטיך', וזה נכון בבית המקדש, שכל ישראל תרמו לבנייתו, והיה סמל לאחדות ישראל, אך המשכן לדעתו לא הגיע מכל ישראל, ולכן הפסוק כאן אינו מתייחס למשכן משום שהפסוק מתייחס רק למקום קדושה שמבוסס על כל ישראל.

לדבריו יוצא חידוש משכן שילה למרות חשיבותו עדיין לא נתפס כדבר שמאחד את ישראל אלא כמשכן כביכול 'שבטי'. יכול להיות שזה הסיבה לכך שבמשך שנותיו הארוכות הוא לא נתפס כמרכז האומה כנ"ל משום שעדיין הוא לא נתפס כשייך לכלל ישראל, ולכן אלקנה היה צריך לפעול באופן מיוחד לשכנע את העם לעלות לרגל ולטול חלק בבית ה'.

המוקד של המקדש הוא האחדות של כל ישראל, ולכן כאמור לשיטה זו שהרמב"ם סבור שהיא העיקרית הסיבה לכך שהמקום אינו מתגלה, מסיבה של אחדות ישראל שנחוצה לבניין המקדש.

בנוסף לדברים אולי יש כאן עוד דבר חשוב שניתן ללמוד מכך שמקום המקדש מוסתר.

משמעות החיפוש

הכלי יקר כותב (דברים יב)

ואומר אני שיש סוד בדבר כי אפילו לאברהם לא גילה מיד ואמר על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כב ב) וקרא שמו ה' יראה (שם פסוק יד) כי הוא יתברך הרואה ואין אתנו יודע עד מה

הכלי יקר עומד על סוד הסתרת מקום המקדש שדומה במהותו לכך שמקום העקידה הוסתר לאברהם ונדרש 'לחפש' את המקום.

הסיבה שמקום העקידה הוסתר מאברהם כתבו חז"ל 'לתת לו שכר על כל פסיעה ופסיעה'.

אם המטרה המרכזית הייתה היעד להגיע למקום העקידה, היה עדיף לגלות את המקום מיד וכך המטרה הייתה מושגת במהירות יותר.

מכך שמקום העקידה הוסתר יש ללמוד שיש משמעות חשובה גם לדרך ולא רק לתוצאה וכפי שאמרו חז"ל שבכל יום שאברהם הלך, השפיע לדורות. "יחיינו מיומיים" – בעולם הזה חיים מכח היומיים הראשונים שהלך אברהם לעקידה, "ביום השלישי" – בזכות היום השלישי "יקימנו ונחיה לפניו" לעתיד לבוא (הגר"א).

אם נקביל זאת למקום המקדש, יש משמעות לחיפוש אחר מקום הקדושה, על הטרחה בנסיונות הגילוי, וזה חשוב לא פחות מאשר בניין המקדש עצמו.

החיפוש עצמו מבטא שתי דברים ראשית הכמיהה למציאת מקום המקדש, שכאמור הצפייה למקדש היא חלק מרכזי מבנינו.

אולי לכן זמן גילוי מקום המקדש היה דווקא לאחר אותה מגפה, הארכנו בכך שהמגפה ההיא שפגעה ברבים מישראל הייתה משום שלא דרשו את המקדש, ייתכן שהמגפה הקשה על אי דרישת המקדש, יצר אצל העם כמיהה עזה וצפייה לבניין המקדש, ולכן כשהצפייה הזו נוצרה ממילא מקום המקדש התגלה.

בנוסף עצם ההתעסקות המעשית באיתור המקדש, היא שלב חשוב בבניין המקדש.

מדוד המלך אמנם נבצר לבנות את המקדש, אך דאג לעשות כל מה שיכל כולל הכנת הכספים וכל מה שניתן להכין לבניין המקדש.

בדברי רש"י במסכת מכות (יא א) מוצאים חידוש גדול, בגמ' שם מתואר שבתהליך חפירת היסודות למקדש התעוררה שאלה הלכתית ואחיתופל ענה עליה (עיין שם) רש"י מתקשה בשאלה ההיסטורית הפשוטה

יש תימה בדבר שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה שהיתה לאחר מיתת אחיתופל ג' שנים

דוד קנה את הגורן כמה שנים לאחר שאחיתופל לא בחיים אז איך הוא יכול להיות נוכח בחפירת יסודות המקדש.

עונה על כך רש"י -

ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר שאע"פ שלא קנה הגורן יודע היה מנעוריו מיום [שנמשח] וישבו הוא ושמואל בנוית הרמה ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום לבית המקדש כדכתיב עד אמצא מקום וגו' וכדדרשינן ליה בזבחים באיזהו מקומן (דף נד) וחפר היסודות ברשותו.

דוד החל בחפירות עוד טרם קנה את הגורן, משום שהבין ששם הולך להיות מקום המקדש, ולכן החל 'בנעוריו' בחפירת היסודות.

המהרש"א (סוכה נג ב) תמה על רש"י - הרי דוד לא ידע שמקום המקדש הוא בגורן ארוונה, רק לאחר מכן ב'מעשה דהסתה', כלומר רק לאחר מות אחיתופל אז על בסיס מה חפר דוד את היסודות.

צריכים לומר שאמנם לא אישר עדיין הנביא באופן מוחלט וסופי שמקום זה הוא מקום המקדש, אך דרישת דוד להיות שותף במקום המקדש היתה כל כך גדולה, שכבר בשלב הקודם שהיה לו זיהוי משוער למקום המקדש, זה כבר הספיק לדוד כדי להכין את יסודות המקדש במקום זה. (המהרש"א והערוך לנר ועוד עמדו אם כך מדוע דוד לא קנה את הגורן מקודם לכן, האם היתה בעיה כספית וכדומה? עיין שם).

אמנם דוד לא בנה את בית המקדש ממש, אך שערי המקדש נפתחו בזכותו (שבת ל) כך שהוא נקרא על שם דוד, משום שכל ההתעסקות המקדימה של דוד בהכנה למקדש נחשבים אף הם כבניית המקדש, כך שגם החיפוש אחר מקום המקדש הוא גם חלק מעצם הבניין, משום שבעבודת ה' ככלל חשובה הדרך לא פחות מהתוצאה.

לסיכום

כפי שכתב הכלי יקר מקום המקדש מוגדר כ'סוד', והסיבה שלא לגלותו במשך שנים אף היא בגדר 'סוד', ניסינו מעט לעמוד על הסוד הזה בעיקר בדרך הפשט.

מקום המקדש נסתר מסיבות שונות – כדי שהעמים לא ילחמו ולא ישחיתו את המקום, וכדי שלא תווצר מחלוקת מיותרת בישראל בין השבטים. אך בנוסף ניתן כאמור ללמוד מכך שהחיפוש עצמו של מקום המקדש הוא 'גורם מקשר' למקדש לא פחות מעצם הבנייה שלו.

לפעמים שמחפשים אחר דבר, גם אם הדבר עצמו לא נמצא מתגלים דברים חשובים בדרך, מעין שאול המלך שחיפש אתונות ומצא מלוכה, כך שגם אם במשך שנים חיפשו אחר מקום המקדש ולא נמצא, החיפוש עצמו מגלה דברים חדשים ומחבר אותנו יותר למקום הקדושה ולהיכל ה'.

דיברנו בנוסף על מעמדו של משכן שילה, שאמנם היה משכן זמני עד לבניית בית עולמים, אך כמובן עיצב את דמותו של ישראל במשך מאות שנים.

ונסיים בדברי הרב קאלישר ב'דרישת ציון' "והביאותם אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי" החלק הזה בפסוק מדבר על שליטה ואפשרות הגעה למקום הקודש (כמובן על פי גדרי ההלכה) ולהגיע למקום המיועד לתפילה בירושלים. שלב זה עדיין לא מתייחס לבניין המקדש, אלא ההגעה לירושלים ולמקום המקדש, השלב הבא לאחר מכן "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי" – לאחר מכן בית המקדש ייבנה, זכינו בימינו באופן חלקי לחלק הראשון להגיע להר קדשו, ומצפים לשלב הבא לעולות וזבחים על גבי מזבחו.

ונזכה בקרוב שהמקדש השלישי יתגלה מחדש, בין אם ירד מושלם מן השמיים ובין אם ייבנה על ידי אדם, נזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.